דיכאון לאחר לידה

לאחר תשעה חודשים של תחושות גופניות ורגשיות שונות, הרבה מחשבות על הרך שטרם נולד, והשפעתו העתידית על המשפחה, מגיע רגע השיא – הלידה. זהו אירוע משמעותי ביותר עבור זוג ההורים ובעיקר עבור האישה, אשר פוגשת לראשונה את התינוק אותו נשאה ברחמה.  

בתקופה זו קיימת ציפייה של הסביבה, ואולי גם של היולדת עצמה, להיות שמחה ומאושרת ברך הנולד.  ובפועל, אכן עולים רגשות רבים כגון התרגשות, ציפייה, אושר וסיפוק. אך לצידם יכולים לעלות גם בלבול, חוסר אונים, חוסר הנאה מהמצב החדש ואף עצב.

חשוב לציין שלא כל קושי או עצב מעידים על התפתחותו של דיכאון. לעתים לוקח לאם זמן מה לראות בתינוק משהו שלה, ולאהוב אותו, בעיקר במקרים בהם קיים פער גדול בין הפנטזיה שנבנתה בראשה בזמן ההריון, ובין התינוק הממשי. ברוב המקרים, למרות המתח והקשיים, האישה מצליחה לווסת את רגשותיה ולהסתגל למציאות החדשה. במקרים אחרים עלולות התחושות להימשך ולהפוך לדיכאון קליני.

לפי ה- DSM-5 (ספר האבחנות הפסיכיאטריות) דיכאון קליני מתקיים כאשר לפחות חמישה מהסימפטומים הבאים מופיעים רוב היום, כמעט כל יום, במשך שבועיים לפחות.

אחד מהסימפטומים חייב להיות מצב רוח ירוד או איבוד יכולת ההנאה או עניין ברוב התחומים. בנוסף, מופיעים לפחות ארבעה מהבאים: שינויים בתיאבון או במשקל, קושי להירדם או לישון, ירידה או עליה ניכרת בפעלתנות, עייפות וחוסר אנרגיה, הרגשה קשה של חוסר ערך עצמי או אשמה, חוסר יכולת לחשוב, להתרכז ולהחליט החלטות ומחשבות אובדניות.

ההפרעות שנכנסות תחת מטריית הדיכאון אחרי לידה שונות זו מזו במשך הזמן שלהן, בעצמה, ובמידת ההשפעה על התפקוד היום יומי: הדכדוך (Baby blues), הדיכאון המאג'ורי והדיכאון הפסיכוטי.

דכדןך

תחושה נורמאלית, המופיעה אצל 50%-70% מהיולדות במהלך השבועיים שאחרי הלידה.

הסימפטומים כוללים בעיקר מצבי רוח משתנים, עצבנות, חרדה, קשיי ריכוז ושינה ופרצי בכי. הסימפטומים אינם חמורים, מגיעים בד"כ לשיאם בין היום השלישי עד החמישי לאחר הלידה, וברוב המקרים חולפים מעצמם בתוך כמה ימים עד שבועיים.

דיכאון מאז'ורי

כ 15%-30% נשים תסבולנה מדיכאון לאחר הלידה, בעוצמות שונות.

חלקן תחוונה דיכאון מינורי, היינו דיכאון שאינו עונה על ההגדרה (פחות סימפטומים), וחלקן דיכאון מאג'ורי.

חשוב לציין שחלק מתסמיני הדיכאון דומים לתחושות הטבעיות שהאישה חווה לאחר לידה כמו עייפות, שינויים בתיאבון ובשינה ולעתים עליה באי שקט וירידה בריכוז בעיקר בנושאים שאינם קשורים לתינוק.

לכן מצב רוח ירוד וקבוע לאורך לפחות שבועיים מהווה קריטריון משמעותי בקביעת האבחנה.

ברוב המקרים הסימפטומים מופיעים תוך 4 שבועות מהלידה. עם זאת, היום מדברים על כך שדיכאון לאחר לידה יכול להופיע לא רק בסמוך ללידה, אלא גם בטווח של 4 שבועות עד שנה לאחר הלידה.

המאפיינים הספציפיים, היותר שכיחים בדיכאון לאחר לידה לעומת דיכאון בכל זמן אחר, כוללים במינונים שונים גם אדישות או דחיה כלפי התינוק, חוסר רצון לטפל בתינוק או העדר הנאה מהטיפול בו, טיפול ברמה הטכנית בלבד, פחד מאי יכולת להתמודד עם האימהות ותחושת כשלון כאמא. במקרים קשים יותר האישה מתקשה לקום מהמיטה, לתפקד בהורות ובכלל.

ברוב המקרים ההפרעה נמשכת עד כמה חודשים, אבל אם האישה לא מקבלת טיפול, היא עלולה להימשך יותר ואף להחמיר.

דיכאון פסיכוטי

מופיע באחת לכל אלף לידות. זוהי צורתו החמורה ביותר של הדיכאון, ובה מופיעה פסיכוזה נלווית. במקרים אלה האם נמצאת באי שקט קיצוני וסובלת מתפיסת מציאות לקויה ומפגיעה בשיפוט והזיות. יתכנו אף מחשבות שווא, אשר לעתים עוסקות במוות של התינוק או במחשבה שהוא ייצור אלוהי או שטני. אישה הוזה יכולה 'לקבל הוראות' לפגוע בעצמה או באחרים, או להאמין ברעיונות שעלולים לפגוע בתינוק (למשל שהוא אינו זקוק למזון). נשים אלו נמצאות בסיכון גבוה להתאבדות או הריגת התינוק ולכן מחוייבות בטיפול מיידי.

למה זה קורה?

הדיכאון יכול להופיע אצל כל אישה, בלי קשר לגיל, מוצא, מצב סוציואקונומי, מידת דתיות או השכלה. הוא מופיע אצל מניקות וכאלה שלא, אימהות לתינוקות בריאים וחולים, לידה ראשונה או חוזרת, אישה נשואה או לא, עם הריון תקין או בעייתי.

מחקרים גילו שאין גורם אחד מוחלט להתפרצות הדיכאון. מדברים היום על שילוב של מאפיינים גנטיים, ביולוגיים, פסיכולוגיים וסביבתיים, המתווספים לשינויים כימיים והורמונאליים, המפרים את האיזון הגופני והנפשי וגורמים להתפרצות הדיכאון.

שינויים המשפיעים על המצב הנפשי לאחר הלידה:

1. שינויים הורמונאליים

אסטרוגן ופרוגסטרון עולים לרמות גבוהות מאוד במהלך ההריון. מיד לאחר הלידה, עם יציאת השיליה, צונחות רמות ההורמונים באופן חד לרמות נמוכות מהנורמה, ומתאזנות רק כמה שבועות לאחר הלידה.

מכיוון שלהורמוני המין הנשיים יש תפקיד בויסות מנגנונים במערכת העצבים השולטים במצב הרוח, שינויים קיצוניים אלה עלולים לערער את המערכת ולגרום לסימפטומים נפשיים.

מידת התגובה לשינויים ההורמונאליים הנה אישית ומשתנה מאישה לאישה, ואינה ניתנת לניבוי (לפחות לא בהריון ראשון). חלק מהנשים לא תגבנה בכלל, אחרות תגבנה בתנודות קלות (דכדוך) וחלק קטן יפתח דיכאון קליני.

2. שינויים פסיכולוגיים

הלידה מהווה מפגש ייחודי בין האם לתינוק והם מתחילים מסע ארוך של הסתגלות והיכרות הדדית.

התהליך מעורר אצל האם בצורה מודעת או לא מודעת חוויות ילדות מוקדמות ומחייה מחדש מערכות יחסים מוקדמות עם דמויות משמעותיות בכלל ועם ההורים בפרט.

עוצמת התהליכים הנפשיים בעקבות ההריון משתנה מאישה לאישה ותלוי בגורמים רבים כגון קשריה של היולדת עם דמות משמעותית בחייה בילדותה, דימויה העצמי, טראומות או משברים בעבר משאלות ופנטזיות וכו'. חלק מהנושאים העולים כקונפליקטים בהריון ולאחר הלידה קשורים לאימהות ולקושי בהתקשרות הרגשית עם התינוק עקב הסטוריה אישית ופסיכולוגית של האם. במידה והקונפליקטים לא מקבלים מענה או פתרון סביר, עלול להתפתח דיכאון קליני.

בנוסף, יכולות לעלות סוגיות כגון ניגוד בין הפנטזיה על האימהות לבין הקושי במציאות, לחצים (אמיתיים או מדומים) להיות אם מושלמת, תשומת הלב שבמהלך ההריון היתה ממוקדת באישה ובשלומה, מתמקדת כעת בתינוק שנולד וכדומה.

3. שינויים סביבתיים

לידה מציפה שאלות קיומיות כגון מצב כלכלי, פרנסה, מגורים, זמן פנוי, מקורות תמיכה וכו'. ההתמודדויות הרבות עלולות ליצור עומס נפשי רב, ובהיעדר כוחות פנימיים ותמיכה ראויה עלולים להופיע תסמינים כגון חרדה, דיכאון ואף תופעות נפשיות רדומות.

מחקרים הצליחו לזהות מספר גורמי סיכון להתפתחות דיכאון לאחד לידה:

* לידה ראשונה

* הריון בגיל צעיר (בגיל העשרה – 30% סיכון לדיכאון)

* הריון לא מתוכנן

* הריונות מרובים ותכופים

* בעיות רפואיות במהלך ההריון

* יחסים מעורערים עם בן הזוג

* היעדר מערכת תמיכה

* קשיים כלכליים

* הסטוריה של דיכאון לאחר לידה במשפחה

* תסמונת קדם ווסתית

* תגובות נפשיות לגלולות

* הסטוריה של דיכאון שאינו קשור להריון

* סממני דיכאון במהלך ההריון

* דיכאון לאחר לידה בהריונות קודמים

* יחסי אם-בת לא תקינים

* לידה קשה במיוחד  

* לידת תינוק פגוע (או לידת מת)

 

הדיכאון משפיע על תחומים רבים בחייה של האישה. הוא פוגע בה, בתפקודה האימהי וביכולת לטפל בתינוק ובילדים הנוספים במשפחה, בחזרתה לשגרה ובסביבתה.

אחת ההשפעות הקשות ביותר של הדיכאון היא על הקשר בין האם והתינוק, העלולה לפגוע בהתפתחות הרגשית וההתנהגותית של התינוק. מחקרים רבים מראים שתינוק שגדל בחודשי חייו הראשונים לצד אם דכאונית סובל מהאטה בהתפתחות לעתים עד כדי פגיעה אפשרית בבריאותו הנפשית לאורך חייו. כמו כן דיכאון אחרי לידה מעלה את הסיכון לבעיות של ויסות רגשי והתנהגות חברתית של הילד בבגרותו. נמצא שהסיכון לבעיות התנהגותיות ורגשיות הנו כפול אצל ילדים לאימהות שסבלו מדיכאון לאחר הלידה.

הפגיעה בהתפתחותו הנפשית של התינוק קשורה לקשר הפגוע בין האם והתינוק ולעובדה שהיא אינה מזהה את סממני ההזדקקות שלו, כפי שהיתה מזהה לו לא סבלה מדיכאון: כאשר התינוק בוכה, הוא בעצם קורא לאימו מתוך מצוקה. האם ניגשת ומנסה לזהות את מקור המצוקה, פעמים רבות תוך כדי דיבור.

אמא דיכאונית אינה מצליחה להיות פנויה לתינוק ולעתים אף מתעצבנת על כך שצריך אותה. תגובותיה הרגשיות אינן מותאמות לצרכיו של התינוק והוא עלול לסבול מחסכים בדיוק בתקופה בה הוא לומד לתת אמון בעולם החיצון, כמו גם לומד את עצמו.

 

דיכאון אחרי לידה – אבות

מחקרים מצאו 8%-10% מהאבות כסובלים מדיכאון ברמות שונות שהתפתח בתוך שלושה חודשים עד שנה מהלידה.

גורמי הסיכון לדיכאון אצל הגבר: דיכאון או חרדה טרום הלידה, דיכאון טרום לידה אצל האם, היסטוריה של דיכאון קליני, זוגיות מעורערת וכן ילדים נוספים במשפחה.

 

מה עושים?

עזרה עצמית: הטיפול בתינוק דורש מהאם פניות רבה והתמקדות בצרכיו, עד כדי כך שלעתים היא הולכת לאיבוד בתוך ההוויה החדשה, הדרישות, הימים שנראים דומים. זה זמן טוב לבקש עזרה ממשפחה, חברים, ובמידת הצורך גם עזרה בתשלום, שתאפשר לה לאכול (ולא 'לחטוף' מה שיש במהירות), לישון שינה רציפה ככל האפשר ואף לשלב פעילות גופנית בתוך סדר היום (לאחר שישה שבועות מהלידה). בנוסף, כדאי לאם לצאת מהבית במהלך היום, ולנסות ליצור סדר יום שיהיה נוח לה ולתינוק כאחד. מה שעוד יכול לעזור הוא יצירת זמן חופשי, זמן של האם לבדה, ללא התינוק, לפעילות אהובה עליה (חוג, בית קפה..) והכי חשוב – להקשיב לתחושות הבטן ולתת להן מקום.

תמיכה זוגית/ משפחתית/ חברתית: במקרים הקלים, תמיכה ללא שיפוטיות הוכחה כיעילה בהורדת סימפטומטי החרדה והדיכאון ב-50%-70%.  

טיפול תרופתי: בעיקר SSRI (מווסת סרוטונין), בעל יעילות גבוהה ותופעות לוואי קלות יחסית. הטיפול ניתן במצב של דיכאון בינוני עד קשה. השפעת התרופות מורגשת בדרך כלל אחרי כשלושה שבועות. השיפור הנו הדרגתי וכולל עלייה במצב הרוח, עלייה באנרגיות והתייצבות השינה והתיאבון. במשך השנה הראשונה  לאחר הלידה מומלץ להמשיך בטיפול התרופתי וללוותו בטיפול פסיכולוגי.

טיפול פסיכולוגי: בכל מצב דכאוני חשוב מאוד לטפל, ע"מ לאפשר לאישה לחזור לתפקוד תקין. הצורך בטיפול מקבל משנה תוקף בדיכאון לאחר לידה בגלל חשיבות בריאות האם גם להתפתחות התקינה של התינוק. מטרת הטיפול הפסיכולוגי היא למפות את מכלול הגורמים הנפשיים והסביבתיים שתרמו להתפתחות הדיכאון ולסייע לאם בהתמודדות עמם. הטיפול הפסיכולוגי לרוב משולב, כאמור, עם טיפול תרופתי כדי להבטיח את הצלחת הטיפול.