להיות אמא בלי אמא..
הקשר בין אמא לילד הוא הקשר הראשוני והמהותי ביותר בחוויה האנושית, ואובדנו הוא אחד האירועים הרגשיים הכואבים ביותר. אמנם, יש שיגידו שלהרבה נשים אין אמא, ולאו דווקא בגלל מותה. אם יכולה להיות נעדרת, נוכחת אבל נפקדת, או דמות שאינה משמעותית בחיי האישה. אבל בשונה ממערכת יחסים שכזו, בה עדיין יכולה האישה לקוות שיום אחד היחסים עם אימה ישתנו, מותה של אם סותם את הגולל על הזכות לקוות, ומוביל להבנה כואבת שהפנטזיה לעולם לא תוכל להתגשם.
האבל על מותו של יקר לנו הנו תהליך מתמשך ומחזורי. האובדן צף ועולה בזמנים שונים לאורך מסלול החיים, ומהווה חוט מקשר ונוכח בכל האירועים המשמעותיים. בדרך כלל כאשר מתרחשת תזכורת כמו תאריך מסוים, פיסת מידע או אירוע חשוב, בהם חסרונה של האם מורגש, מתעוררת שוב ההבנה של מה שאבד. כל הבנה שכזו מאפשרת לאישה עיבוד נוסף של האובדן, מזווית אחרת, מתוך נקודת מבט ובשלות רגשית וקוגניטיבית שלא יכולה להתקיים קודם לכן.
אחת מנקודות הציון המשמעותיות של האבל על אובדן האם עולה סביב הרצון של האישה להרות, ללדת ולהיוולד כאם בעצמה. זוהי צומת דרכים משמעותית, המפגישה את האישה מצד אחד עם החיים החדשים שהיא בוראת, ומצד שני עם המוות ועם החוסר שנחווה.
אותו החוסר מבליח כבר ברגעי המחשבות וההתלבטויות אם ומתי להרות, גם אם בצורה לא מודעת. חוסר הוודאות לגבי האימהות מעוגן בספקות ובפחדים ספציפיים, חלקם קונקרטיים. 'מי יעזור לי אחרי שהתינוק ייוולד?', 'מה יקרה אם לא אוכל לטפל בו?', 'כיצד אדע להיות אם, אם לי עצמי לא הייתה?' 'איך אדע לגדל ילד מעבר לגיל שבו הייתי כשאמי נפטרה?' וכדומה.
בעת לידת הילד הבכור האם פוגשת בפעם הראשונה את האבל כאם בעצמה. המפגש עם התינוק מעורר את העבר לתחייה ועולות שאלות נוספות לגבי עצמה כתינוקת, שאלות שלא תמיד יש את מי לשאול: 'איך הייתה הלידה שלי?' 'האם ינקתי?' 'איזו אימא הייתה לי?' וכדומה.
כאם טרייה היא זקוקה לאישור ולעידוד שאכן תוכל לעמוד בדרישות האימהות. עולות תחושות רבות, ביניהן פחד, חוסר ביטחון, חוסר אונים, ואף בדידות פיסית ונפשית שמקורן גם בהיעדר הסמכות האימהית בעלת הניסיון עליה ניתן להישען.
אותה האם מביאה לתוך ההורות לא רק את הציפיות, החלומות והפחדים הרגילים, אלא גם שורה של התנהגויות, מחשבות ופנטזיות שנולדו מחוויות של יתמות, ביניהן הפחד שיום אחד הילד שלה יאבד אותה כפי שהיא איבדה את אימה.
בתקופה הראשונה לאחר הלידה האם נדרשת כל כולה עבור התינוק ולה עצמה אין אמא שתכיל אותה במצב הזה. פעמים רבות הנתינה, האהבה והחיבוק של אותה אם לתינוקה, מלווה בכמיהה וברצון להיות מחובקת, להתנחם ולהיות מוכלת ומוזנת על ידי אימה הנעדרת. עולה פנטזיה על אמא משלה, שתראה אותה ואת הצרכים שלה, כפי שהיא נדרשת לראות את צורכי תינוקה. אמא שתיקח לרגע את התינוק, שתאפשר לה לנוח, לאכול או לישון. אמא שתקריב את עצמה עבורה כפי שהיא מקריבה את עצמה עבור תינוקה שלה.
אימהות רבות ללא אם מרגישות בתחילת דרכן פחות מסוגלות, פחות מצוידות ופחות מוכנות להורות לעומת אחרות. לתחושתן, בלי אם חיה שאפשר להישען על עצותיה, הן יוצאות לדרך מנקודת מוצא נחותה.
העוצמה וההשפעה של רגשות אלה משתנות בהתייחס לגורמים רבים, ביניהם הגיל בו איבדה את אימה, האופי של יחסי אם-בת בסמיכות למוות, סיבת המוות וההזדמנויות להתאבל על האובדן ולשמר את זיכרון האם חי על פני זמן. גם תחושת החסר מתעצמת אצל כל אחת בשלבים שונים. לפעמים אחרי הלידה הראשונה, ולעתים דווקא לאחר הולדת בת, המזכירה לאם את כל המקומות בהם החוסר היה משמעותי וקשה לה בילדותה.
אחד האתגרים החשובים אצל נשים אלו הוא לעבד את אובדן אימן ולהיות מודעות לתהליכים הפנימיים כמו גם להשפעת חסרונה של האם על אימהותן שלהן. כדאי לעבד את האבל על האובדן במידת האפשר עוד לפני הלידה. כאשר תהליך עיבוד האבל לא ממוצה, ההורות החדשה עלולה להפגיש את האם עם מקומות ריקים ולהקשות עוד יותר על האימהות הראשונית. אישה שחוותה את תהליך עיבוד האבל, מגיעה לשלב הזה ממקום שלם יותר. כמובן שהאובדן לא נעלם, אבל יכולה להיווצר הפרדה בין הסיפור המשפחתי של האישה עם אימה ובין סיפורה כאם בעצמה. הפרדה זו נותנת מקום להורות החדשה לצמוח.
חשוב לזכור כי אמנם קשה להיות אימא ללא אימא, אך הדבר לגמרי אפשרי. הזיכרונות המוקדמים ביותר של הטיפול לו זכתה האישה בינקותה נותרים טבועים בגופה ונפשה, והיא משתמשת בהם באופן טבעי, לעתים לא מודע, כמודל לפעולותיה כאם. במקרים רבים האימהות וההתאבלות משתלבות זו בזו והאימהות אף מהווה חוויה משקמת, אבן משמעותית בתהליך ההחלמה מן ההתייתמות. מה שנחסך מהן, מוחזר בצורה אחרת. לעתים הן הופכות להיות עבור ילדיהן האם שהן פינטזו שתהיה להן. נשים רבות מגלות שעבורן האמהות היא המרפא הטוב ביותר לגעגוע ולחוסר, ושהמעבר לאימהות היא הדרך לזכות שוב בתחושה של קשר עם האם המתה. ועם כל יום שעובר אימהות אלו צוברות יותר ניסיון וביטחון בעצמן ובאימהותן.
